מאת: אביגדור שרון
כיצד נבטו זרעי השינוי הקטן שחולל המורה מדרום ברונקס והתפתחו לתודעה חובקת עולם וכיצד הובילו ילדים בסיכון להשלים תואר אקדמי ולפתח קריירות מצליחות
אני לא חקלאי, אני הורה ואני מורה. כך מתחילה הרצאת ה-TED הפופולרית של סטיבן ריץ', מורה בבית ספר בשכונה קשת יום בדרום ברונקס, שסיפר איך צעד אחר צעד חולל שינוי גדול עם התלמידים שלו.
בהתרגשות גדולה סיפר המורה איך ראה כיצד התלמידים שלו מתמודדים עם אתגרים קשים בסביבת המגורים, שנה אחר שנה. תלמידים ממשפחות עניות, משפחות אומנה או חסרי בית. הוא ראה מגמה של עזיבת השכונה על ידי מי שיכול היה להרשות זאת לעצמו ומגמה של השמנה אצל הילדים שנשארו. הוא התבונן בתלמידים, שהוגדרו כתלמידים בסיכון, והגיע לשתי מסקנות חשובות. אחת, שהילדים שלימד היו יכולים ללמוד טוב יותר אם הייתה להם תזונה טובה יותר, והשנייה, שלא צריך לעזוב כדי לחולל שיפור אלא אפשר ליצור את השיפור מבפנים.
זרעים קטנים מנביטים שינוי
הוא החל לזרוע את הזרעים לשינוי, ואלה היו זרעים אמיתיים. הוא עודד פשוט את הילדים להנביט צמחי מאכל בכיתה. בתחילה לא הבינו הילדים מה המורה רוצה מהם אבל פתאום, הכיתה נראתה שונה. ירוקה ורעננה כמו משתלה. חידוש שלא היה מוכר בסביבה שלהם. הילדים החלו לטפח את השתילים הקטנים. ואז עלה הרעיון לחולל שינוי בגדול, לגובה. בשכונה שבה נמצא בית הספר, לא רק שכסף לא גדל על העצים אלא שאין פשוט כמעט עצים. מדבר של חצרות ריקות וקירות אפורים. הצעד הבא היה להפוך קיר אפור ונטול השראה לגן ירק צומח. אוכל שגדל על הקיר בשורות של משטחי וכיסי שתילה.
אוכל גדל על הקיר בבית הספר בברונקס. מקור: Green Bronx Machine, Spontaneous Interventions
הקיר האפור הפך לקיר ירוק ולמקור של מזון. למעשה, מזון בריא גדל פשוט על קירות הקפטריה של בית הספר. השתילים הקטנים שבכיתה התפתחו והפכו לחוות אוכל של ממש. והילדים? הם פרחו והתפתחו כמו צמחי המאכל שגידלו.
השמועה מתפשטת והפעילות פורחת
המורה והתלמידים הוזמנו להקים קירות מאכל נוספים בבתי ספר אחרים. בהדרגה, הוקמו גינות וקירות מאכל בעוד 100 בתי ספר בניו יורק. ראש העיריה הגיע לבקר והתפעל מהפעילות של התלמידים. הם הציגו את יצירתם ואז הוזמנו ליצור גינות כאלו גם על קירות וגגות בשכונות אחרות בניו יורק. התהודה הלכה והתרחבה והקבוצה הוזמנה אף לבוסטון להקים קיר מאכל ירוק גדול בבניין משרדים. במקום לרסס גרפיטי על קירות נטושים, הם יצרו גרפיטי ירוק שאפשר לבשל ולאכול. על עמלם הם קיבלו תמורה, גם תשומת לב והוקרה, אבל גם תמורה ממשית - כסף אמיתי. ילדים ממשפחות מעוטות אמצעים פתחו חשבון בנק משלהם, פיתחו בטחון, מעורבות אזרחית וגאווה מקומית.
במקביל הם תקשרו את הפעילות שלהם במגוון ערוצים וירטואליים, כגון פייסבוק וטוויטר. רשתות הטלוויזיה החלו לגלות עניין. תחילה, כתבה ב-CNN, ואז הגיעה ההזמנה ליצור קיר ירוק בלב מנהטן, בתוך אולמות רשת הטלוויזיה NBC במרכז רוקפלר. המיזם הלך והפך ל-Green Bronx Machine. אלפי ילדים למדו שגזר צומח באדמה ולא על המדף במכולת, שאוכל בריא אפשר פשוט לגדל לבד, לאכול וגם לתרום למעונות ולחסרי בית בשכונות שלהם.
גרפיטי ירוק בניו יורק. מקור: Green Bronx Machine
הסיפור שלפינו ממחיש כיצד יוזמה קטנה מוצלחת יכולה לגדול, לקבל תהודה ולהפוך לתנועה שלמה. סיפור הצלחה שפרס כנפיים. פרסום הפעילויות במדיות וירטואליות העצים והרחיב את החשיפה. אלמלא האנשים שאירחו ופגשו, אתר האינטרנט שהקימו, והפרסומים סביב פעילות הלמידה המיוחדת שלהם, ייתכן והמורה והתלמידים שלו היו נשארים בשכונה שלהם וסיפורם מלא ההשראה לא היה יוצא לאור. אבל הפרסום והעניין שיצרו, הביאו אותם ל-TED, להרצאה קצרה על הבמה המכובדת במנהטן שצברה קרוב למיליון צפיות ועודדה גם אחרים ללכת בעקבותיהם והביאה אותם ללמד גם אחרים ולראות כיצד ההשראה והרעיון שלהם משפיעים גם למרחוק.
סטיבן ריץ', המורה מהברונקס. מקור: New York City Food Policy Center
עוד על המיזם של סטיבן ריץ:
TED – המורה שמגדל ירוק בברונקס
ראיון עם המורה, סטיפן ריץ
הכתבה הראשונה ב-CNN
אתר האינטרנט של המיזם שהתפתח – The Green Bronx Machine
הבלוג
דף הפייסבוק
דף הטוויטר
אביגדור שרון, מומחה בתכנון וביישום מערכות ידע, אינטרנט וסביבות עבודה מקוונות. מנהל תכנון ויישום בחברת Social Knowledge. חבר הנהלת פורום ניהול הידע בישראל והמעבדה לחדשנות וקיימות עירונית בבית הספר ללימודי הסביבה ע"ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב.
Social Knowledge היא חברת ייעוץ המתמחה בחוכמת ההמון בארגונים וברשתות חברתיות-מקצועיות בדגש על ניהול לקוחות וניהול ידע.
שאלות לדיון
כתבו על תובנות שעלו לכם בקריאת הסיפור של סטיבן ריץ' והתלמידים
האם נכון לפרסם בפומבי יוזמות ופעילויות בבית הספר או שעליהן להישאר במעגל הפנימי של בית הספר
האם אתם מכירים עוד מורים שמפעילים פעילויות דומות? האם הם כותבים עליהן?