עברית לחטיבה עליונה עברית לחטיבה עליונה ידע ידע לאור תוכנית הלימודים א. הבנה והבעה זיהוי הנושא המשותף וזיהוי נקודות הדמיון והשוני בין מקורות המידע זיהוי הקשרים בין כמה מקורות מידע: האם הם מבטאים ביניהם יחס של השלמה, של התנגדות או של תמיכה ועוד יצירת הכללות והסקת מסקנות מתוך המידע בעזרת זיהוי הקשרים בטקסטים זיהוי מבנה העומק של הטקסטים (שעשוי לשמש תשתית לתוצר הכתיבה הסופי) קישור בין פרט מידע לבין המקור או המקום שבו הופיע (כגון לדעת מי אמר מה) זיהוי קשרים ויחסים בין פרטי המידע המופיעים במקורות השונים, לדוגמה קשרים של ויתור (כולל ניגוד), הוספה, סיבה ותוצאה, הכללה ופירוט; הבחנה בין דעה לעובדה ועוד זיהוי מאפייני המקור (סוג המקור, המחבר, נקודת המבט, האמינות וכדומה) והשימוש בהם בצורה מושכלת בעת הכתיבה ייצוג גרפי של רעיונות המופיעים בטקסטים השונים כתיבה הממזגת בין כמה טקסטים מסוגים שונים בהתאם לדרישות המטלה ולמטרותיה; במועדים האחרונים נדרשה כתיבה ממזגת למטרות סקירת ספרות אקדמית. כתיבת טיעון בזיקה לטקסט אחד או יותר או בזיקה לקטע שאינו אחד המאמרים ב. הבעה בעל פה ג. לשון ומטה-לשון שימוש תקין בשם המספר: הנטייה וההתאם; הסוג: מספר יסודי (מונה), סידורי, סתמי, חלקי שימוש תקני בהגיית אותיות השימוש (וכל"ב) בהצטרפותן לשם המספר ולשמות העצם שימוש במילות היחס המתאימות בהצטרפותן לפועל ולשם ונטייה תקנית של אותיות היחס ומילות היחס (אצלָם, אלַייך, אֶתכם וכדומה)מערכת הצורות ניתוח והטיה של פעלים מכל הגזרות לפי שורש, בניין, גוף, זמן או דרך עמידה על הקשר בין צורות הפועל למשמעות ולשימוש שלהן בטקסט וביחידות השיח השורשים יהיו מכל הגזרות כמפורט: שלמים (לרבות מרובעים), חסרי פ"נ, חסרי פי"צ, נחי פ"א, נחי פ"י/ו (לרבות חסרי פ"י), נחי ל"י/ה, נחי ל"א, נחי ע"י/ו, כפולים (ע"ע), ולרבות שורשים מורכבים, שורשים בעלי עיצורים גרוניים, שורשים תנייניים ושורשים גזורי שם דרכי היווצרות השורש, כגון הדרכים להיווצרות השורשים המרובעים, השורשים התנייניים והשורשים גזורי השם משמעויות עיקריות וברורות של הבניינים: פעיל וסביל; זיהוי הפעלים הסבילים ומשמעות השימוש בהם בטקסטים וביחידות השיח; המרת הצורות מפעיל לסביל ולהפך גזירה קווית וגזירה מסורגת; הבחנה בין צורני גזירה לבין צורני נטייה ניתוח ומיון של שמות לפי שורש ומשקל (מכל הגזרות המפורטות לעיל), בסיס וצורן (תחילי וסופי), בסיס ובסיס (הלחם בסיסים והרכב בסיסים), נוטריקונים (ראשי תיבות), שאילה מלעז עמידה על משמעויות המשקלים והצורנים שיקולי הדעת בחידושי מילים – יש לעמוד על משמעות התחדישים ועל שיקולי הדעת הדקדוקיים והסמנטיים. תיקוני הגייה ודיוקי הגייה דיוקי הגייה בהקשר: הכרת הצורה התקנית בהקשר מצריכה ידע לשוני והבנת משמעות הפועל, כגון נוצָרות / נוצְרות; הֵעֵז / הֵעִיז; כַּנֵּס / הִכָּנֵסתחביר סיווג משפטים מכל הסוגים: פשוט, איחוי (מאוחה), מורכב, לרבות משפטים בעלי מבנה מיוחד: משפט בעל חלק ייחוד, משפט בעל חלקים כוללים, משפט בעל נושא סתמי זיהוי ותחימה מדויקת של איברים ופסוקיות, לרבות פסוקית מצומצמת זיהוי התפקידים התחביריים של הפסוקיות: נושא, נשוא, לוואי, מושא, תיאור; התלמיד עשוי להידרש להבחנה שבין פסוקיות התיאור: מקום, זמן, סיבה, תכלית, אופן, מצב, תנאי וויתור (אך לא להבחנה שבין התיאורים בניתוח מילים או צירופים בודדים). במשפט מורכב יינתנו לניתוח משפטים מורכבים בעלי כמה פסוקיות ובעלי פסוקיות מורכבות. לא יידרש ניתוח משפטים מורכבים בעלי פסוקית מאוחה או משפטים מאוחים בעלי איברים מורכבים. זיהוי תפקידיהם התחביריים של מילים וצירופים: נושא, נשוא: פועלי, שמני, מורחב, מודלי, דמוי פועל / יש-אין, האוגד לסוגיו, מושא (בלא הבחנה בין סוגי מושאים), תיאור (בלא הבחנה בין סוגי תיאורים), לוואי, תמורה, הסגר, פנייה, קריאה זיהוי, המרה והשלמה של הַקְשרים הלוגיים בין חלקים במשפט ובין יחידות שיח: השוואה ועימות, ויתור (כולל ניגוד), זמן, סיבה ותוצאה, תכלית ותנאי זיהוי, המרה והשלמה של הַקְשרים הלוגיים בין חלקים כוללים ומאוחים – מילות קישור לציון ריבוי והוספה, ניגוד, צמצום וברירה המרות בין מבנים תחביריים ועמידה על הבדלי התפקוד ביניהם, פירוק משפטים למשפטים עצמאיים והרכבת משפטים ליחידות שיח זיהוי מבנים דו-משמעיים מבחינה תחבירית והמרתם במבנים חד-משמעיים, לרבות הסברים במונחים לשוניים או יצירת הקשר להבהרת הדו-משמעות תקינות: זיהוי מבנים תחביריים משובשים ותיקונם, לרבות הסבר השיבוש או הבחירה במבנה התקין הבנת המשמעות, התפקיד הרטורי והפונקציונליות של מבנים תחביריים שונים במאמר או ביחידות השיח לתוכן הדף להדפסה