דבר המפקחת

טובים השניים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם.
כי אם יפולו, האחד יקים את חבר.
ואילו, האחד שיפול, ואין שני להקימו...(קהלת ד', ט'). 

כל שהימים טרופים יותר, מטרידים וטבולים בחששות על רקע אלימות חברתית, אני מאמינה כי המשימה החינוכית שלנו היא להעניק משמעות לחיי תלמידינו, ועלינו לעשות זאת בצניעות רבה.

 זוית ראייה מעניינת על משמעות החיים, מציג ויקטור פרנקל, מייסד תורת הלוגותרפיה. ד"ר ויקטור פרנקל היה רופא נוירולוג ופסיכיאטר יהודי, שחי בתחילת המאה ה–20 והיה הראשון מבני דורו שזיהה את הממד הרוחני הנמצא באדם, בנוסף לממד הפיזי והנפשי שלו.

 תורתו המתורגלת במרכזים רבים בעולם וגם בישראל, מדברת על "לוגוס" טיפול באמצעות הבנה של משמעות החיים.

 פרנקל אמר כי הצורך במשמעות הנו צורך קיומי לאדם. על האדם, כך אמר, לשאול את עצמו "לשם מה אני חי" ולא "האם יש משמעות לחיים". לא "מה החיים יתנו לי", אלא "מה אני אכניס לחיי כדי לעשותם עשירים ומשמעותיים יותר".

 פרנקל דיבר גם על המתח הקיומי בין הנקודה בה נמצא האדם עתה, לבין מה שהוא רוצה להשיג. זהו מתח קיומי בריא, המעודד את האדם לעשות, ליצור, לנקוט עמדה בחייו ולקחת עליהם אחריות.

 לקיחת אחריות זו היא תרופה בדוקה ל"נוירוזת ההמונים", כפי שקרא לה: החולי המצוי בחברתנו המאופיין בתחושות ייאוש, דיכאון והרגשה של חוסר מוצא האופייניים כל-כך לחברה המערבית.

 פרנקל היווה מקרה מעבדה לתיאוריה שלו. הוא החל בכתיבתה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשנלקח למחנה אושוויץ יחד עם משפחתו. לאורך כל אותה תקופה מזוויעה במחנה ההשמדה, הוא בחן שוב ושוב את עיקרי תורתו והתנהל לאורה, והיא זו שסייעה לו לשרוד את התופת.

לקחי אושוויץ נמצאים ב"אני מאמין" שלו, וכך הוא כותב בספרו הידוע "האדם מחפש משמעות":

 "גם כשאנחנו עשוקים, כשלא נותר לנו שום יש – משפחה, ידידים, רכוש, השפעה – אין איש יכול לגזול מאיתנו את החופש להחליט מה נהיה. כי חופש זה אינו מן הדברים שיש לנו, כי אם מן הדברים שהננו" .

 פרנקל מסביר את חשיבותו של הממד הרוחני באדם, זה הדוחף אותו לקחת אחריות על חייו, באמצעות דימוי: "מטוס, כל זמן שהוא נוסע על המסלול, הוא מתנהג כמו מכונית. סגולותיו האמיתיות מתגלות רק כשהוא ממריא" .

 והנמשל הוא: רק כשאנו מתעלים לממד הרוחני ומעניקים משמעות לחיינו, אנו נהפכים לבני אדם במלוא מובן המילה.

 גם הסיפור הבא ממחיש אף הוא במלוא העומק את חשיבות החינוך ומטרתו העיקרית: הענקת משמעות לתלמידינו.

 חיים ויצמן, כימאי ידוע, איש התנועה הציונית ונשיאה הראשון של מדינת ישראל, התבקש לענות לשאלה שנשאל בבריטניה, כמה שנים לפני הצהרת בלפור.

חבר בית הלורדים הבריטי שאל אותו: "מדוע אתם היהודים מתעקשים על פלשתינה, כאשר ישנן כל כך הרבה מדינות לא-מפותחות בהן אתם יכולים להתיישב בנוחות רבה יותר?"

 ויצמן ענה: "זה כמו שאני אשאל אותך למה נסעת בסוף השבוע האחרון 30 קילומטר בשביל לבקר את אמא שלך, כשיש כל כך הרבה נשים זקנות שגרות ממש ברחוב שלך." 

​