פרופ' עמי וולנסקי
התכנית המוצעת ללמידה פעילה ומשמעותית מבקשת להתמודד עם שני יעדים עיקריים והם:
- הקניית כלים לתלמיד ללימוד עצמי ולהעמקת עולם הידע
- מעבר ללמידה פעילה ומאתגרת הרלבנטית לעולמו של הצעיר
השינוי המוצע אינו טכני אלא דורש ממערכת החינוך ליצור תנאי פעולה אשר יאפשרו את השגת שני היעדים האמורים. בראיון רדיו בתכניתו של יצחק לבני, בשנת 2011, נשאל ראש אגף המודיעין לשעבר, אהרון (זאב) פרקש, כיצד הוא מסביר את הישגו של המודיעין הישראלי כמי שנחשב לטוב בעולם. תשובתו הייתה פשוטה לכאורה. אנחנו מאתגרים את הצעירים בני 18 – 19 וקוראים להם לייצר ידע חדש, ותוך פרק זמן קצר פורצות הצעותיהם את גבולות הדמיון והיצירתיות. בהשראת הדוגמה שעלתה בראיון, עלתה בכנס בנושאי חינוך שהתקיים בשנת 2012 באונ' תל אביב השאלה: האם ניתן לאתגר את הצעירים בבניית ידע חדש גם בשלב היותם תלמידים ולא רק בעת גיוסם לשירות צבאי?
התכנית ללמידה פעילה ומשמעותית מניחה כי שיטות ההוראה הגלומות במסמך זה עונות על השאלה האמורה. הן מוצעות כאן מתוך הערכה שביכולתן לעורר עניין בקרב חלקים רחבים של התלמידים, וכמו כן, שהן תואמות את רוח התרבות הישראלית התוססת והמגוונת. דפוס הלמידה המוצע בתכנית מבקש למנף את היכולת והנטייה של צעירים ישראלים לעמידה באתגרים, לסקרנות, להישגים, לשיתופי פעולה חברתיים, דוגמת אלה הבאים לידי ביטוי שופע ברשתות חברתיות, ולאמץ את כל אלה כחלק משיטות ההוראה החדשות. רשימת בתי הספר אשר הוזכרו במבוא למסמך ואשר אימצו, ולו חלקית, את השיטות המתוארות, היא עדות לכך כי בפנינו הזדמנות ליצירת תפנית מכוננת ומרעננת בתהליך ההוראה והלמידה אשר תאפשר להשתחרר מדפוס ההוראה המשמים ונטול האתגר ולאמץ על פניו דפוס למידה אטרקטיבי ורלבנטי לצרכי היחיד והחברה.
תהליך שינוי זה מחייב הערכות חדשה של מערכת החינוך כולה, והירתמות של מטה המשרד, המחוזות, השלטון המקומי ורשתות החינוך. אחת ממשמעויות התהליך היא נסיגה מדפוסי הפעולה הריכוזיים ומתן אפשרות לפריצתן של יוזמות למידה ונתיבי הוראה חדשים החורגים ממסילות ההוראה המסורתיות. דפוס ניהול חדש יעודד את היצירתיות והחדשנות של מורים, של תלמידים ושל בתי ספר. הצעת התכנית מדגישה את הצורך להסתגל לשפת השינוי ואורח החיים החינוכי הנגזר ממנו, היינו, להכיר בשונות כיתרון ולא כחיסרון. הצלחת הביצוע תלויה במידה רבה בשינוי תהליכי עבודה מסורתיים בחינוך. חשוב להימנע מנסיון ליצור האצה מלאכותית של התהליך החינוכי המוצע, ולהימנע מאימוץ קלישאות חינוכיות נטולות תשתית ממשית במעשה החינוכי, אלא לאמץ דפוס פעולה המעודד את השינוי ותומך בו. התהליכים המתוארים הינם איטיים מטבעם וחלקם לא יהיו קלים. עבור מיעוט מבין המורים המעבר עשוי להיות מתבקש וטבעי ועבור רבים אחרים – לא פשוט. סטטוס המורה וסמכותו נשענים כיום על בקיאותו המקצועית ועל היותו מקור הקניית הידע לתלמידים, ואילו עתה יידרש המורה לפנות את הבמה לתלמידים בחלק ניכר מזמן הנוכחות המשותף. זהו תהליך שינוי עמוק ומאתגר, אך אם תשכיל מערכת החינוך הישראלית לעבור אותו ברגישות וביסודיות, היא תסיים אותו עשירה ביכולות חיוניות ויקרות מפז לטובת כל השותפים – תלמידים, מורים, מנהלים, הורים והקהילה בה כל אלה פועלים.
התרבות המערבית מבקשת להשיג יעדים מהירים, כאן ועכשיו, התרבות במזרח מכירה בתהליכי שינוי איטיים. אין מנוס אלא להכיר בכך כי עלינו להחליף "דיסקט" ולהפנים את התובנה כי לשינוי איכותי ועמוק נדרש זמן ממושך. אם נדע "ללכת לאט" נגיע מהר. זוהי שעת כושר למנהיגות המקצועית של מערכת החינוך על כלל מרכיביה. במקום לשמר את מעמדו המקצועי ודימויו המוחלש של המורה, בידינו להביא לנסיקה של מעמד זה ושל חווית הלמידה לפסגות חדשות.
התכנית הנוכחית מצביעה על כיוון הדרך להגשמתה של שליחות חיונית זו.
לקריאת הסקירה