אחת המטרות המרכזיות במערכת החינוך כלפי התלמידים היא לפתח לומדים עצמאיים היודעים לכוון את עצמם. הדבר בא לידי ביטוי מרכזי בתחום הכנת שיעורי הבית. הכנת שיעורי בית באופן עצמאי היא מיומנות שנדרשת מתלמיד לאורך כל שנות לימודיו. לעיתים קרובות אנו, המבוגרים (הורים ומורים) שוכחים שילד, בהגיעו לכיתה א', עדיין אין לו המיומנויות לביצוע המטלות בכיתה ובבית ללא תיווך או הנחייה. מיומנויות כמו: התארגנות בזמן ובמרחב, ניהול זמן, קביעת סדר עדיפויות והבנת הוראות.
חשוב שנראה בהתנסויות הראשונות של ילדינו עם שיעורי הבית בכיתה א'- הזדמנות להקניית אסטרטגיות למידה יעילות בגיל צעיר- ולשמש בכך התערבות מניעתית אשר עשויה למנוע בהמשך מצבים של תלות – בהם הורים מכינים את שיעורי הבית לילד, קנאה וריבים בין אחים ומתח בין המשפחה לבית הספר.
התקשורת בין ההורים והילדים היא אחד מהגורמים העיקריים לביסוס יחס התלמיד לשיעורי הבית: בבתים שבהם יש תקשורת טובה בין ההורים והילדים, הילד ירגיש בטוח לבקש עזרה מהוריו, וההורים קרוב לוודאי ייענו לצורכי ילדם. בבתים שבהם אין תקשורת טובה בין הילד והוריו, שיעורי הבית יהפכו להיות מוקד למלחמה.
מטרת שיעורי הבית, משמעותם ונחיצותם בתהליך ההוראה למידה- הדעות השונות.
מתן שיעורי בית אינה גישה לימודית מובנת מאליה. בארץ מרבית המורים דוגלים במתן שיעורי בית, כאשר פעמים רבות לא מדובר בתרגול בלבד אלא במשימות המרחיבות את החומר הנלמד בכיתה ומוסיפות אלמנטים חווייתיים. משימות "יצירתיות" אלו (בניית דגם, כתיבת סיפור, איסוף מזכרות מטיול) נתפסות עבור הורים רבים כמתישות וצורכות אנרגיות רבות אך יש להן תפקיד מרכזי בהעברת מסר לילד כי למידה עשויה להיות גם מהנה וחווייתית. שיעורי בית אינם מטרה בפני עצמה – הם אמצעי כדי להפוך את הילדים ללומדים עצמאים - לפתח אצלם מיומנויות של לקיחת אחריות ושל פתרון בעיות. אלה הן המטרות העיקריות במתן שיעורי בית:
- לתרגל את החומר הנלמד בכיתה, לשכלל את השליטה בו, להרחיב ולהעמיק את הידע.
- לפתח מיומנויות של למידה עצמאית, קבלת החלטות, פתרון בעיות ומילוי משימות: מיומנויות שילוו את הילד/ה אחר כך בלימודים ובחיים.
- להוות כלי בהתפתחות ובבגרות: השיעורים מהווים מסגרת למילוי חובות ולדחיית סיפוקים, תובעים מהילדים עצמאות, ומלמדים לקיחת אחריות ונשיאה בתוצאות כאשר אינם עומדים במטלות.
פיתוח בטחון עצמי- התהליך מעודד את הילד, ודרכו מוארים צדדיו החזקים. הורים צריכים להעביר לילד מסר שהם סומכים עליו ושהוא מסוגל. מסר כזה משפיע על הילד לנסות ולהתמודד עם המטלות גם אם הן קשות. - חיזוק הקשרים עם המורה, הילדים בכיתה וגם עם ההורים: זוהי הזדמנות בעיקר לבסס תקשורת נכונה בין ההורה לילד – והזדמנות לבסס את מעמדו של הילד מבחינה חברתית ולימודית בכיתה.
שיעורי הבית מהווים שיקוף על הנעשה בבית הספר, ומהווים אמצעי להתקרב לילדכם ולהשפיע. הורים שמתעניינים בחומר הנלמד ומרחיבים אותו בפני הילד (קוראים יחד, או מבקרים במוזיאון, למשל) יכולים לתרום להגברת ההתעניינות של הילד בנושא. הנושא יהיה קרוב יותר לליבו, והוא ישמח להשתתף, להוסיף ולהרחיב מידיעותיו במסגרת הכיתה.
טענות נגד הרעיון של שיעורי בית, דגשים באופן ההתייחסות אליהם וגישת ההוראה המותאמת:
- אנשי חינוך ואקדמיה המבקרים את יעילותם של שיעורי הבית, טוענים שתלמידים מצבעים אותם רק משום שהם חייבים, שאם לא- יופעלו עליהם סנקציות ולחצים (נזיפות, מכתבים להורים ועונשים), ואלה, בסופו של דבר ישאירו אותם אדישים לתכנים במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע ישניאו עליהם את המקצוע. בבתי ספר בהם מפעילים סנקציות על אי הכנת שיעורים מושקעים יותר משאבים כדי לטובת ביצוע המטלות, על חשבון הפניית משאבים מקצועיים-אישיים של הילד לחשיבה על מהותם של שיעורי הבית, לתכנונם ולהפקת תובנות מהם.
כמו כן, בהרבה כיתות לא מתקיימת בדיקה שיטתית של שיעורי הבית, ואין כלים משמעותיים לשם כך. המורה שואלת את הכיתה: "מי הכין שיעורי בית?" ובמקרים רבים הבדיקה היא כמותית בלבד ולא איכותית. - שיעורי בית עלולים להוות מוקד לסכסוכים בין הילד להורים, להוות גורם לחוסר יושר, שקרים, העתקה ועד קניה של שיעורים, ליצור מתח רב בין הילד למורים שלו, וליצור תדמית דחויה של הילד שאינו מכין שיעורים. מאבקים ממושכים סביב אי הכנתם של שיעורי הבית עלולים להביא לחוויית למידה שלילית, פגיעה בהישגים הלימודיים ופגיעה בדימוי העצמי של הילד.
- לפעמים שוכחים שבית הספר אמור לתפוס רק חלק מסדר היום של הילד, ושיש להותיר זמן נוסף לעיסוקים שהינם לא פחות חינוכיים ותורמים ממערכת החינוך הפורמלית. כמו כן, שיעורי הבית מהווים גם גורם מפריע ומסכל שמחה, בעיקר כאשר הם ניתנים בתקופות של חופשה. חופשה, מעצם טיבה, נועדה לאפשר לתלמיד להתנהל על פי רצונותיו. שילוב של שיעורי בית במצבים אלה מטרפד את המטרה שלשמה נועדה החופשה, גם בעבור תלמידים שאוהבים ללמוד
- תופעה נוספת היא יצירת תלות בין הילד וההורה בהכנת השיעורים. (הרחבה על כך בהמשך).
מהי הוראה מותאמת?
לפי שיטות ההוראה המותאמת- שיעורי הבית עדיין חשובים, אך שלא כמו בגישה השמרנית- אין הכרח לתת לכל התלמידים את אותן המשימות. גישת ההוראה המותאמת מתייחסת ל"אינטליגנציה" כמורכבת ממיומנויות שונות, ולפיה על המורה להכיר ביכולות השונות בין הלומדים השונים, להכיר בעובדה שיש דרכים שונות לקלוט ולהפנים חומר, ולייצר משימות מגוונות במסגרת שיעורי הבית לפי חזקותיו וחולשותיו של כל תלמיד. משימות המערבות: כתיבה, האזנה, יצירה או אפילו משחק. שיעורי הבית יכולים גם, בהקשר זה, לשמש אמצעי "מעורר תיאבון" ללמידה אצל הילדים: המורה יכולה לשלוח את התלמידים לצפות בסרטון מעניין בבית, שרלוונטי לחומר בתום השיעור, או לפניו, על מנת לדון בו בשיעור.
בכיתות הנמוכות (א'-ב') יינתנו משימות קלילות ומהנות יותר, שמטרתן בעיקר להקנות הרגלים נכונים- לגרום לילד להבין שלמידה נמשכת גם לאחר שבית הספר מסתיים, ולעודד בו את המוטיבציה להמשיך אותה בעצמו.
תפקיד המורה לאתר את הילדים המתקשים, או כאלה שאינם זוכים לתמיכה בבית, ולהתאים להם את שיעורי בית במתכונת אישית. תלמידים כאלה יוכלו לבצע חלק משיעורי הבית בבית הספר, עם הנחיות נלוות לביצוע בבית, ואת התהליך בהכנתם תלווה המורה.
מדוע ילדים מתחמקים מהכנת שיעורי בית? דרכים לאבחנה
ראשית חשוב לבדוק האם הילד מסוגל להכין את השיעורים בעצמו, האם השיעורים מותאמים לרמתו או שהוא נדרש לעשות דברים שהם מעבר ליכולתו,(חשוב לבדוק זאת עם המורה בבית הספר). במידה ואין קושי אובייקטיבי להימנעות בהכנת שיעורי בית, כדאי אז לבדוק מה הילד שלנו מנסה לומר לנו דרך ההימנעות בהכנת השיעורים, האם זו הדרך שלו לבקש מאתנו תשומת לב?, האם הוא מתקשה להפסיק פעילות מסוימת ולהתחיל אחת אחרת?, האם הוא שוכח את המשימות של בית הספר?
כ-%60 מהתלמידים בארץ לא מסוגלים כיום לעשות את שיעורי הבית כראוי. הסיבות לכך מגוונות: הורים אינם דוברי עברית (עולים חדשים), משפחות מצוקה שאין בביתן מקום מספיק לעשיית שיעורי הבית, הורים שאינם פנויים (רגשית או פיזית) לסייע לילדיהם, ילדים עם קשיי למידה, ילדים עם קשיי ריכוז (ADD, ADHD ) ועוד.
אך גם ללא הקשיים שהוזכרו, הורים רבים מספרים על מצבים של מתח במשפחה ועימותים בינם לבין הילדים סביב הכנת שיעורי הבית, אשר מתחילים כבר בכיתה א' ונמשכים עד כיתה יב'. עימותים קשים ושוחקים, אשר מעכירים את האווירה המשפחתית ויוצרים מתח הן בקרב ההורים והן בקרב הילדים.
נכון, דפי עבודה ותרגילי חשבון אינם אטרקטיביים כמו משחקי המחשב ותכניות הטלוויזיה, ובכל זאת, על אף שבעיני הילד אין בהם הנאה רבה ילדים מכינים אותם על מנת לא להינזף, או להיחשב כעצלנים בכיתה.
במידה, וילד נמנע מהכנת שיעורי בית באופן קבוע, או שהכנת השיעורים הופכת למוקד מאבק עם ההורים- כדאי לבדוק באופן מעמיק יותר מה עומד בבסיס ההתנהגות. יכולים להיות לבעיה מספר גורמים:
- קושי אובייקטיבי: ילד בעל קשיי שפה, או ליקויי למידה שטרם אובחן כמו גם חוסר הבנה של נושא ספציפי עלול לנסות להסתיר את קשייו באמצעות הימנעות משיעורי הבית. גם הפרעת קשב וריכוז אשר עשויה להביא לקשיי התארגנות אשר מקשה על הילד ברישום שיעורי הבית, הקצאת זמן עבורם וביצועם בפועל. אם הילד סובל מבעיה רגשית כלשהיא כלפי בית הספר או מורה מסוים כדאי לעקוב אחר התנהגותו ולפעול בהתאם.
- דיאלוג עם ההורה: ילדים מזהים את חשיבות הכנת שיעורי הבית בעיני ההורה, ובהתאם יכולים להשתמש בחוסר ביצוע המטלות כאמצעי להשגת תשומת לב. חשוב לזכור שהימנעות מהכנת שיעורי בית זו כמעט הסיבה היחידה שבגללה הורה יפסיק כל פעולה שהוא עושה כדי לשבת עם הילד. קשה למצוא הורה שיגיב באותה צורה אם הילד יבקש ממנו להתפנות כדי לשחק איתו או להשתתף במשימה מהנה אחרת. מכאן שהילד מהר מאוד לומד שאם הוא רוצה זמן עם הוריו עליו "להתקשות" בהכנת שיעורים.
- היעדר הרגלי למידה: גם כאשר אין קשיים ספציפיים המגבילים את יכולת הילד להכין שיעורים, הכנת שיעורים הם מטלה משעממת, בעיקר אם הם באים על חשבון פעילות מהנה אחרת, ולכן אם הילדים אינם מורגלים בארגון הזמן לטובת הכנת השיעורים, יהיה קשה מאוד להושיב אותם לעשות זאת.
כיצד נגרום לילד להכין שיעורי בית?
בשלב הראשון, עלינו לבדוק אילו מיומנויות חסרות לילדינו, וכיצד ניתן ללמד אותו/ה לבצע מטלה לבד.
עיקר הסיוע יתמקד בארגון זמן וסביבה קבועים להכנת שיעורי בית:
- יצירת סביבת למידה: יש לייחד מקום קבוע להכנת השיעורים שיאפשר למידה יעילה. (לא בהכרח חדר הילדים). מקום שקט, ללא גירויים מסיחים (טלוויזיה דולקת, אקווריום, טלפון), ובזמינות לחומרי העזר שהוא זקוק להם: כלי כתיבה, ספרים, מחשבון וכדומה.
אפשרו לילד לקחת חלק בהחלטת המקום: יש ילדים הזקוקים לשקט מוחלט בזמן עשיית שיעורי בית, ויש ילדים הזקוקים דווקא לחברה או לקולות רקע. יש ילדים שאוהבים לשבת ליד שולחן הכתיבה ויש ילדים שיעדיפו דווקא את שולחן המטבח. - לתחום את זמני הלמידה- מתי וכמה זמן מכינים שיעורי בית?
אחד מתפקידיהם החשובים של הורים הוא ללמד את ילדיהם לתכנן את זמנם בהתאם לסדרי עדיפויות.
עזרו לילדים לקבוע שעת למידה קבועה בה יוכלו לבצע מטלותיהם ללא לחץ. שעה שבה הילד מרוכז ואינו מחמיץ פעילות חברתית משמעותית. יש ילדים שממהרים להכין שיעורים מיד אחרי בית הספר, כשחומר הלימוד טריים מאוד במוחם, ויש ילדים שצריכים קודם לנקות את הראש, להשתרע מול הטלוויזיה, לאכול משהו, ורק אז להתחיל. בכל מקרה, כדאי שהכנת שיעורי הבית תסתיים לפני שמגיע הערב, הן מפני שערנותם של הילדים פוחתת והן משום שלא כדאי שהשיעורים יתערבבו בחיי המשפחה הסוערים בשעות הערב.
תכנון השעות יחד לפי הימים יחד עם שעות הצהרון או החוגים הוא הזדמנות ללמד את הילד להכיר את הרגלי הלמידה של עצמו. ילדים שיודעים שהכנת השיעורים זו האחריות שלהם - לומדים להתארגן- ולמצוא את הזמנים שמתאימים להם. לפעמים שוכחים- לפעמים נזכרים בלילה - אבל בסופו של דבר באמצעות ניסוי וטעייה מגיעים למינון הנכון. גם אם אין לילד שיעורים, חשוב להקפיד על שעה בה הילד עוסק בדבר מה הקשור ללמידה כגון: עיון בספר לימוד, סידור הקלמר, או דיווח על הנעשה בכיתה.
משך הזמן צריך להיות בפרופורציה לכמות שיעורי הבית: לא לסיים לפתור 10 עמודים מהחוברת בדקה, אך גם לא לשבת במשך שעות על 2 עמודים. טווח הזמן בו מכינים את שיעורי הבית צריך להיות מותאם לגיל הילד וליכולות שלו. לרב, בכיתות הנמוכות יוקדשו להכנת שיעורי הבית כ- 30 עד 45 דקות. בכיתות גבוהות יותר בבית הספר היסודי נצפה שהילדים יקדישו כשעה, ובחטיבות ביניים כשעתיים או שלוש. ילדים בעלי קשיים בריכוז, בקריאה, בכתיבה או בהבנה זקוקים ליותר זמן מאחרים. בנוסף, ראוי לזכור שבמידה וההורים שמים לב שלילדם לוקח זמן רב יחסית להכין שיעורים – כדאי לשוחח עם הילד והמורה, ולבדוק במה נעוץ הקושי - צמצום פיתויים: ילדים רבים דוחים את שיעורי הבית ל"אחר כך" או ל"עוד משחק מחשב אחד ודי", לכן, כדאי לקבוע כללים ברורים אשר מצמצמים את הסיכון לכך שהילד ישקע בפעילויות מהנות מהן יהיה קשה לנתק אותו לטובת השיעורים: למשל, אפשר לצאת מהבית, לצפות בטלוויזיה או לשחק במחשב רק לאחר שהכנת השיעורים הסתיימה. שימוש בלוח לרישום המטלות ומועד ביצוען עוזר לילדים לזכור את סדר הפעולות.
בשלב השני חשוב לבדוק האם הם יודעים את חומר הלימוד ברמה מספקת כדי לבצע את המטלה בעצמם. ראשית, האם יש להם היכולת לקרוא את ההוראה של המטלה ולהבין את הנקרא? והמשמעות של ההוראה? ובהמשך, האם הם שולטים בחומרי הלימודים ויכולים למלא את ההוראה?
חלק מהקניית מיומנויות למידה הוא להרגיל את הילד/ה להתייחס להוראה, להבין מה מטרת התרגיל, ומה הם נדרשים לעשות. ניתן ללמד את הילדים להבחין בין הוראות שהן ביצועיות כמו למשל: צבע, הקף בעיגול, מתח קו וכדומה, לבין הוראות הדורשות עיבוד החומר וארגון תשובה עניינית כמו למשל: הסבר מדוע, ציין, נמק, הבא דוגמאות, פרט, הבע דעתך.
לבסוף, כדאי לברר עם המורה האם הילד/ה מצליח/ה לבצע מטלות בכתה.
יתכן שגם בכתה, בזמן שהילדים אמורים לבצע מטלות, הילד/ה אינו/ה מבצע/ת אותן, כך שהם נאלצים להשלים בבית גם את המטלות שהיה עליהם לבצע בכתה, וכל זאת נובע מקושי מסוים שצריך לאבחן יחד עם המורה.
הורים ושיעורים
שיעורי הבית הם המדד העיקרי לטיב התקשורת בין שלושת קודקודי המשולש: תלמידים-הורים-בית ספר.
מצד בית הספר: תפקיד המורים ובית הספר הוא לחזק את התקשורת עם ההורים בנושא שיעורי הבית – ליידע אותם על מטרות השיעורים ולקבל מהם מידע על האופן שבו מתנהלת הכנתם בית הספר. כמו כן, הורים צריכים לדעת מהי רמת ההתערבות המצופה מהם בעת הכנת השיעורים. לחצים שמופיעים בבית בתחום הכנת השיעורים נובעים הרבה פעמים מתחושת ההורים שחסר להם ידע על המתרחש בכיתה.
כאמור, המטרה העיקרית היא לטפח ילד אוטונומי ובעל חשיבה עצמאית, היכול לסגל לעצמו הרגלי עבודה ומאמין בעצמו. צרכי אוטונומיה אישית ושיתוף בהקשר למידה הם צרכים שלרוב להורים קשה לזהות בעצמם, ועל בית הספר לסייע על ידי מתן הנחיות מתאימות. מורים והורים יכירו ביתרונות ובחסרונות של הבית כמרחב למידה ובמגבלות שמונעות מהורים לשמש מורים לילדיהם: תפקיד ההורה הוא לא ללמד את הילד, זהו תפקיד המורה. תפקיד ההורה הוא לספק לילד סביבת לימוד מתאימה, פיסית ונפשית, ולצמצם את הגירויים בבית שעלולים להפריע. שילוב של שיעורי בית אינטראקטיביים, שבהם הורים, תלמידים ומורים נמצאים ברמות שונות של אינטראקציה, מעשירים את החוויה הלימודית ומשפרים את היחסים ביניהם.
גישת ההורים לשיעורי הבית תלויה מאוד בתפיסתם את תפקיד בית הספר-ובתפיסתם תפקידם כהורים.
לגבי בית הספר :אם ההורים רואים בבית הספר הזדמנות המאפשרת הכנה לחיים עצמאיים - הם יעבירו את המסר וגם את האחריות לילדים. הורה שרואה את בית הספר כהכנה לחיים לא ייבהל אם הילד שכח להכין את השיעורים, כי רק ילד שמכין מאוחר את השיעורים, ועייף בבוקר יודע מניסיון שזה לא כדאי.
לגבי תפקידם כהורים: ישנם הורים שחשים חובה פנימית לעזור לילדיהם בהכנת שיעורי הבית, ויקדישו שעות בישיבה עם הילד – בחיפוש אחר חומרים מתאימים – בשינון – בתרגול ובהכנה לקראת מבחנים. הורים אלה רואים זאת כחלק מהתפקיד ההורי שלהם- שההצלחה בלימודים של ילדיהם מונחת על כתפיהם, ואם ירפו מהאחיזה ישתמע מכך שאינם דואגים לחינוכו של הילד, והילד שלהם יכשל.
גם אם העניין נעשה מתוך דאגה, יש בו בעיה, שבמצב הזה הילדים לא לוקחים אחריות על הלימודים.
הם מפתחים תלות בהוריהם, ולא ישבו לבצע מטלות לבד, גם כשזה מגיע למשימות פשוטות בכיתה כי הם רגילים שיש מישהו אחר שדואג לכך במקומם.
הורים אלה שמנסים למנוע מהילד תסכולים- מונעים ממנו את תהליך ההתמודדות עם מצבים כמו לחץ ואכזבה, כך כשהילד מגיע לקושי מסוים – יהיה רגיל שההורה יתייצב מיד לעזור לו.
לפני שהורים פונים לעזור בהכנת השיעורים היה כדאי שהם ישאלו את עצמם: מה אנחנו משיגים כאשר אנחנו עוזרים? עלינו לראות אל מול ענינו את המטרה: לחווית הלימודים בבית הספר תפקיד בעיצוב הדימוי העצמי של הילד- שם המרחב בו הוא מתאמן ומשפר את היכולות שלו. כאשר הוא מגיש למורה עבודה שלא הוא הכין, אלא ההורה שלו, הוא לומד שהוא אינו מסוגל לבד, ושהוא חייב עזרה כדי להצליח, שיש מישהו שעושה את הדברים טוב ממנו, וכמו כן- שהציון הוא הדבר החשוב ביותר וכל אמצעי מקדש את המטרה.
מצד שני, לא טוב להתנער מאחריות לגמרי, וחשוב להיות שם עבור הילד: לא למטרת ביצוע המטלות אלא כדי לקבוע מדיניות בנוגע להכנת שיעורי הבית, ויצירת תשתית מתאימה להכנתם. כשם שאנחנו קובעים ומנחים את ילדינו לגבי כללים והתנהלות בנושאים אחרים בבית, כך גם עלינו לעשות בנוגע לשיעורי הבית.
כיצד, אם כן, נלמד את הילדים לבצע מטלה באופן עצמאי?
- על ידי מעקב בבית ובבית הספר, ללא העברת אחריות:
חשוב כי הילד יחוש כי ההורה מעורב במעשיו ומוכן לסייע במידת הצורך, ולא מנותק לגמרי מהתהליך. הורה מעורב יכול לתרום מאוד אם הוא נמצא ברקע כמשגיח ומציע תמיכה כשצריך. אם ילד מזניח את ההתחייבויות שלו: שיעורי בית - מבחנים או חוגים - מתפקידנו לקיים איתו בירור ולעזור לו לארגן את הזמן, ואם הדברים לא מתבצעים - מחובתנו לעזור בהצבת הגבולות. (לא להתעלם כאשר ילד צופה בטלוויזיה במקום להכין שיעורים).
על ההורים לוודא שהילד מסוגל לבצע את המשימות שניתנות לו, ואם לא - לספק תמיכה במידה ומתעורר קושי – ההורה נמצא שם כדי להנחות, להראות ולעודד, אך, כאמור, לא להיסחף ולעשות את הדברים עבורו- כי בכך אנחנו רק מחלישים אותו ועזרה. אפשר לעזור לילד מתקשה על ידי יצירת התלבטות משותפת שתמריץ אותו להגיע לפתרון הבעיה, מבלי לענות על השאלה במקומו.
הורה גם יכול לתת עצות לימודיות: להוסיף מהידע שלו, ללמד כיצד להשתמש באמצעי עזר (מילון, האינטרנט), או כיצד להתכונן למבחן. - להעביר מסר נכון: המסר שתעבירו לילדכם לגבי הכנת שיעורי הבית יקבע במידה רבה את האופן בו ייגש אליהם. חשוב להעביר לילד כי שיעורי הבית הם חלק בלתי נפרד מחובותיו. להדגיש את החשיבות הטמונה בהכנת השיעורים ונתינת כבוד לדרישות ביה"ס. התייעצו עמו מה יכול לעזור לו, כגון שמירה על שקט, ארגון סביבה נוחה או אזכרת השעה היעודה. עודדו את הילד לשתף במה הוא מתקשה, ושתפו את המורה כדי למצוא פתרונות. חשוב שהילד ישתתף בהחלטות ויחוש מחויבות לביצוע המשימה.
- לסמוך על הילד
הימנעו מכל תזכורת, או הבעת כעס בנושא שיעורי הבית במשך מספר ימים. ילדים שמנדנדים ומזכירים להם את המטלות שלהם מפנימים שלא סומכים עליהם. כמו כן, עונשים ואיומים רק יכניסו לחץ ומתח שלילי ביניכם ובין ילדכם, ויגרמו לו ליחס שלילי כלפי הלימודים. סמכו על עצמכם שתצליחו במשימה ועל ילדכם שישתף אתכם פעולה. בשיחה נעימה ובזמן נוח אמרו להם כי שיעורי הבית הם שלהם, אתם מקווים שימצאו את הזמן להכינם ואם ירצו בעזרתכם אתם נשארים בסביבה, אך לא תריבו איתם על כך. - חיזוקים:
זיכרו לחזק את הילד על הדרך שבה הוא עובד, על המאמץ ועל גילוי האחריות שהוא מראה. העבירו את המסר שאתם רואים את פועלו ומעריכים זאת דוגמה לחיזוק מילולי, במידה והילד תיישב לעבוד ללא תזכורת: "איזה יופי שאתה מכין יפה שיעורים בעצמך", "נעים לי לראותך לומד". חיזוקים בלתי מילוליים: מדבקה על כל מטלה שהושלמה. בתום הכנת כל השיעורים – תנו חיבוק. - למדו את הילד אסטרטגיות יעילות בהתאם לגיל, כמו למשל להכין יחד דף משימות שבועי (או חודשי), בו מציינים מבחנים, מטלות מיוחדות, זמן הגשת עבודות ואירועים. המחישו באמצעות שעון.
-למדו את הילד מיומנויות של ניהול זמן, וסדר עדיפויות- עם מה מתחילים? (:עדיף להתחיל בביצוע המטלות הדחופות והחשובות). העזרו ביומן/מחברת קשר /פורום כיתתי באינטרנט לבירור השיעורים במידה והוא לא יודע, או הנחו אותו לברר דרך חבר.
- משימות מורכבות- למדו לחלק למטלות קטנות יותר, כדי להפחית מתחושת העומס.
סידור הילקוט- תלו מערכת שעות מסודרת בפינת העבודה, וודאו שכל הציוד הנדרש קיים.
הפכו זאת לחלק מ"טקס הכנת השיעורים" ואל תדחו ללילה או לזמן לחוץ של הבוקר.
תרגיל הדרגתי להמחשה כיצד להתנהג עם שיעורי הבית:
מטרה – הילד/ה י/תבצע את המטלה כשאתם יושבים לצידו/ה, נותנים הוראות ומעודדים בעת הצורך.
לא מדובר בנוהל קבוע של עבודה פרטנית אלא, לבדוק באילו תנאים הילד מסוגל לבצע מטלה. תנאים אלה יהוו את תנאי הבסיס - משם נוכל להציב מטלות הדרגתיות לעבודה עצמאית ולעלות בהדרגה.
שלב א': שיתוף הילד במטרה -
שבו עם הילד/ה והציגו לו/ה את מטרות התכנית, כדי לגייסם לשיתוף פעולה, פרטו קודם לכן בפניהם את נקודות החוזק שלהם. לדוגמה: "שמתי לב שאת קוראת מאוד יפה ואפילו מקריאה לאחותך הקטנה, אני גאה בך על כך"! ערכו יחד רשימה של כל המטלות שיש להכין היום. בכל פעם שיסיים מטלה- ימחק אותה הילד מהרשימה, כך יוכל לעקוב אחר התפתחותו ולהתקדם בהתאם.
שלב ב': מתן מטלה קצרה וברורה
פתחו את הספרים והמחברות של מטלה אחת, והסבירו אותה לילד/ה. לאחר שהילד/ה הבינ/ה את המטלה, הגדירו להם כמות קטנה של תרגילים לביצוע עצמי, והסבירו כיצד להתמודד איתם לפי שלבים. לדוגמא: "את צריכה להשלים מילים מתוך מחסן המילים. עשינו דוגמא ביחד ועכשיו את תמשיכי ונראה אם תצליחי לעשות את כל הקטע עד כאן בעצמך". עם סיום המטלה הקפידו לתת חיזוק – "מעולה! הצלחת לעשות את כל זה בעצמך בלי עזרה!"
ג. התרחקות הדרגתית של המבוגר מאזור העבודה,
הילד/ה י/תבצע מטלה קצרה כשאינכם יושבים על ידם או בקרבתם. אם יתקשו ויבקשו את עזרתכם מיד, הימנעו ושבחו אותם על עבודתם העצמאית. כשי/תכריז שסיימ/ה את המטלה שניתנה, חזקו אותו/ה והדגישו את העובדה שביצעו את המטלה בעצמם ללא עזרה.
ד. מעבר הדרגתי מחיזוק מביצוע חלק מהמטלה לביצוע כולל של המטלות
הילד/ה י/תבצע מטלה קצרה כשאתם יושבים לידם, אך לא נותנים הוראות, או חיזוקים בזמן העבודה, אלא רק בסיומה. כך, בכל פעם תנו לילד/ה יותר מטלות לבצע. למדו אותם למחוק את המטלה מרשימה שהכנתם קודם יחד, וחזקו אותם על כך.
דגשים להורים ביישום ההמלצות:
- זכרו ששיעורי בית הם צורה של אימון, ושניתן ללמוד הרבה מטעויות ודרך הלמידה.
- זכרו שמדובר בתהליך, ושהרגלים אינם נרכשים בן לילה. על הילד להבין שגם אתם עומדים להשתנות בהתנהגותכם- אתם תפסיקו להעיר לו בנושא, והוא ילמד שתורו לקחת אחריות על עצמו.
- זכרו שבבסיסו של כל ילד יש את הרצון להצליח. כל אחד אוהב לזכות בשבחים ולקבל משוב חיובי והערכה על עבודתו, ואם מתגלה קושי- בררו מהו ופעלו לפתרונו.
עזרה מקצועית
בהתאם לגורמי הקושי הספציפיים, ניתן לסייע באמצעות הוראה מתקנת, ריפוי בעיסוק (בעיקר לילדים עם הפרעות קשב וריכוז), בניית תכנית התנהגותית-חינוכית בשיתוף המחנכת או הדרכת הורים מקצועית. בהדרכה כזאת לומדים ההורים כיצד לא להפעיל לחץ על הילדים על רקע הכנת שיעורי הבית.
(לפעמים הורים תופשים את הלחץ כחלק טבעי ומשמעותי מיחסיהם עם ילדיהם, ואפשר שהם רואים בלחץ דרך יחידה להשפיע).
מורים פרטיים יכולים לחזק את ילדיכם במקצוע בו הוא מתקשה ולהמליץ על דרכי התמודדות להורים ולמורות בבית הספר, אך אל לנו לראות בשיעורים הפרטיים מפלט מקונפליקטים ומהצורך המתסכל לפקח על ילדינו.