שני קשיים מרכזיים עומדים במעבר של ילדים ונוער לפנימיות חינוכיות.
הראשון, הינו ללא ספק עזיבת המסגרת המשפחתית ותהליך הפרידה מהבית, (גם כאשר הילדים מגיעים מרקע קשה), והשני הוא תהליך ההסתגלות למקום חדש.
היציאה מהבית: על פי רב, הרחקה של ילד מביתו משמעותה ערעור של מערכת התמיכה הבסיסית שלו. ילדים היוצאים מהבית לפנימייה בהרגשה שהם דחויים מתמלאים רגשות אשם המקשים מאוד את ההסתגלות החברתית, הרגשית והלימודית שלהם במסגרת החדשה. על כן, חשוב מאוד, בראש ובראשונה, שלא יהיה שדר מתוך המשפחה שהמעבר לפנימייה הוא סוג של עונש או תגובה לכך שהילד לא רצוי.
קליטה והסתגלות: בנוסף, חוסר הודאות הוא גורם המאפיין כל מעבר, וכך גם הכניסה למקום לא מוכר חדש, שמלווה תמיד בחששות. הדרך להתמודד עם חששות אלו היא על ידי הגברת המודעות למתרחש: ככל שתהיה בידינו יותר אינפורמציה על המצופה לנו ולילדינו, נוכל יחד להתגבר על הקושי שבמעבר.
לפני הקליטה בפנימייה החדשה:
- ארגנו את כל החומר הנחוץ לצוות החינוכי על מנת שיכירו את ילדכם, בייחוד אם הוא זקוק להתייחסות מיוחדת מבחינה רפואית או לימודית.
- בקשו לקיים שיחת היכרות אישית עם נציגת הסגל החינוכי, כדי לקבל כמה שיותר פרטים שיעזרו לכם ולילד: מידע שיכלול את סדר היום, התקנון, דף קשר וכו'.
- בקשו לקבל סיור בבית הספר- הפנו את תשומת ליבו של הילד למקומות שעשויים להיות חיוניים לו: איפה חדר המנהלת, איפה השירותים וכו'.
- בקשו מהצוות החינוכי לצרף לילד "חבר מלווה" – ילד ותיק יותר שיסייע בהתאקלמות חברתית.
- תארו לילד את שגרת החיים החדשה המצופה לו ככל הניתן, והסבירו על האתגרים הכרוכים בשהייה במסגרת: צריך לציית לכללים, צריך לחלוק את החדר הפרטי עם עוד ילדים וכו'.
גם אם הכניסה היא ברצון, הילד צריך להפנים שהשהות בפנימייה כרוכה בבקרה רבה יותר מזו הנהוגה במשפחה ובבית הספר היומי. (בייחוד בפנימיות שהדאגה לשלום התלמיד מבחינה פיזית ופסיכולוגית היא מטרה עליונה, ועל כן מחמירים בהם את הפיקוח). במסגרות אלו קיימות הגבלות שכוללות סדר יום מובנה, פעילויות שונות בזמנים קצובים, מדיניות פיקוח וענישה והגבלת מגע עם החוץ. - עקבו: זכרו כי תהליך הקליטה הוא תהליך מתמשך הדורש התגייסות ומעקב לאורך כל השנה.
דאגו להדגיש בפני הילד את היתרונות הקיימים במסגרת חינוכית כמו הפנימייה:
פנימיות חינוכיות מקדמות את חניכיהן בתחומיי ההישג הלימודי והתעסקותי. כמו כן, הן יוצרות שינויים בתחום הריגושי והחברתי, תוך העלאת ערכיי ההישג והדימוי העצמי של החניכים.
אצל בוגרי פנימיות חלו שינויים בערכים, בעמדות, בפעילות החברתית וכן בגילויים של מנהיגות.
- עזרה בלימודים: אם מהמורים או אם מבנות שירות, מדריכי שנת שירות (ש"ש) וסטודנטים מתנדבים. בסביבה של הפנימייה תמיד יש מבוגרים אחראים מרמות חינוכיות שונות ובתפקידים שונים שמלווים את החניכים לקראת הצלחה בלימודים.
- פעילויות בשעות הפנאי: הבדלת החניכים מהעולם שבחוץ לעיתים יכולה ליצור את התחושה שהזמן שהם מבלים בתוך הפנימיה יקר להם, ויש לנצל אותו לתועלתם. (שלא כמו בבית, החניכים אינם יכולים לבלות את כל זמנם מול המחשב או הטלוויזיה) על כן סגל הפנימייה דואג להפעיל את החניכים בפעילויות קיבוציות בשעות הפנאי: משחקי כדור, הרצאות, שירה בציבור וכו', וכך ילדים המתגוררים ולומדים בפנימייה זוכים להעשיר את עולמם דרך מגוון פעילויות ממגמות שונות, לפי הרמה והצרכים של כל חניך.
- תנאי סביבה טובים יותר: פנימיות נותנת מענה טוב לילדים שאינם מסתדרים בלימודים או בחברה, בגלל בעיות שעולות בבית או מהסביבה המקיפה אותם. הפנימיה מאפשרת ניתוק מההפרעות האלו, כך שהילד יכול להתרכז בהישגים שלו. אנשי המקצוע הרבים שנמצאים בפנימייה יכולים לעזור לחניכים להתגבר על חסמים ולממש את הפוטנציאל שלהם.
האקלים בפנימייה והיחסים עם קבוצת השווים ואנשי הצוות מתגלים כגורמים משמעותיים התורמים לתפקודו ולרווחתו של כל חניך.
מסגרות פנימיתיות במערכת החינוך בישראל
הפנימייה, בין היתר, משמשת כאמצעי ל'חיברות' (חיבור החניך לחברה) באופן מואץ. ילד/נער שעובר תהליך חינוכי בפנימייה- חינוך לסולידריות והסתגלות חברתית מקבל כלים להשתלבות נאותה בסביבתו והופך בקלות רבה יותר לשותף מלא ושווה זכויות בחברה.
הדימוי הישן שבו פנימיות מבצרות את אוכלוסייתן המוחלשת ברמה הלימודית עבר תהליך של התחדשות, והיום במרבית הפנימיות מושם דגש גדול מאוד על הלימודים כיעד הפעילות המרכזי בפנימייה, כשם שהם משמים כלי המיון העיקרי בחברה המודרנית. שינוי זה קרה בעיקר, כאשר הפנימיות החליטו לפתוח את שעריהן ל'תלמידי-חוץ', על מנת לא לייצר חממה סגורה באוכלוסייה הומוגנית של תלמידים. בעקבות הגידול במספר התלמידים וגיוון הרמה הלימודית, התארגנו בתי הספר בפנימיות במתכונת של בית ספר מקיף. בעבר הדגישה הפנימייה הישראלית גם ערכים של עבודה וחזון של תיקון חברתי, ועל כן היתה זוכה להערכה רבה בקרב הציבור. כיום, כאמור, הדגש הוא יותר על הלימודים. הפנימיות השונות נבדלות זו מזו באופן בו הן קולטות חניכים (אם מבחירה או מכפייה) ובאידיאולוגיה שלהן- המבנה הארגוני, הרכב הצוות, המטרות וכו'.
במערכת החינוך הפנימייתית מגוון רחב של סוגי פנימיות:
- כפרי נוער עיוניים, טכנולוגיים וחקלאיים:
מאז נחלש מעמדו של הענף החקלאי, החלו לשלב כפרי הנוער מגמות לימוד חדשות ברוח הזמן. פנימיות רבות החלו לקלוט תלמידים אקסטרנים (חיצוניים), אבל ברובם הם עדיין שומרים על אופיים הקיבוצי. - בתי ספר למצוינות של האגודה לקידום החינוך לתלמידים ברוכי כשרונות שהתנאים בבית
ובקהילה לא מאפשרים לממש את יכולותיהם. פנימיות של האגודה לקידום החינוך מקבלות רק תלמידים שיש להם פוטנציאל לימודי גבוה ויכולים להגיע לבגרות מלאה. ההתמחות שלהם כוללת- לקבל ילדים עם פוטנציאל מרקע לא פשוט ולהביא אותם לבגרות מלאה ולאפשרות לעתיד תעסוקתי טוב והשתלבות טובה בחברה הישראלית. - בתי ספר ימיים
- חברות נוער בקיבוצים
- מכינות לתיכון
- ישיבות תיכוניות עיוניות ומקצועיות
- בתי ספר ואולפנות לבנות – עיוני וטכנולוגי
- בתי ילדים ומעונות משפחתיים של המפעל להכשרת ילדי ישראל
התמודדות החניכים
אורח החיים בפנימייה מנקודת מבטו של החניך:
עיקר ההתמודדות עם הקשיים מתרחש בשנה הראשונה: ההסתגלות למבנה הפנימייה ולמתחם עצמו, למערכת ולסגל. לפעמים עולה אכזבה מצד התלמידים כאשר לא מקוימים תנאים להם ציפו, כמו מיני שירותים, או חוגים מסוימים, למשל. אך כדאי לדעת, שזה טבעי, וזהו חלק מהתהליך שעוברים החניכים במהלך הכרתם את המערכת, ולווא דווקא מתפרש מכך שהם יבקשו לנטוש אותה מיד.
החניכים לומדים את מקומם במארג החברתי בפנימייה, ואט אט מתגבשת זהותם ביחס לצוות החינוכי מצד אחד ולחניכים אחרים בקבוצתם מהצד השני.
הפנימייה החינוכית נחשבת כארגון המחולל שינויים בבניי אדם, ושיש לו השפעה רבה על החוסים בו, משום שהמבנה שלה נוטה לסגירות. ככל שהארגון חברתי יהיה מבודד מהסביבה הרחבה, כך תהייה השפעתו על חניכיו רבה יותר. כדאי להורים לקחת זאת בחשבון בבחירתם את הפנימייה.
הזהות שהילד מגיע איתה, בדרך כלל, לפנימייה מתאפיינת בתחושה אישית שהילד מועד לכישלון. היעד החינוכי הסופי של הפנימייה החינוכי הוא שינוי תחושות אלה כלומר המטרה היא לפתח אצל הילד תחושת יכולת ותחושת זהות שיאפשרו לו לשלוט בחייו: להחליף תחושת חוסר תקווה בתחושת ייעוד ובמקביל לסייע לו לרכוש ידע ומיומנויות הדרושות לחיים.
פנימיות ומתבגרים
בשנות גיל ההתבגרות חווים הנער והנערה תהליך הינתקות רגשית טבעי מן המשפחה. בני נוער שעוזבים את המשפחה לפנימייה צריכים להתמודד גם עם הפרידה הממשית הפיסית.
ההורים צריכים להיות מודעים לעובדה, שבמסגרת הפנימיה המתבגר עשוי לאמץ דמות מבוגר להזדהות שערכיה אולי שונים מאלו של הוריו, כשלמעשה, עליו להסתגל למבנה החברתי החדש.
ככל שהרקע של המשפחה יהיה טוב יותר ויציב כך זה יקל על תהליך הפרידה של המתבגר מהוריו, והוא יחווה פחות חרדה ומתח.
רב העזיבות שנרשמו של מתבגרים מפנימיות התרחשו בשלושת החודשים הראשונים, ועל כן בחודשים אלה נחוצה התמיכה המירבית מצד המערכת ומצד המשפחה במיוחד.
חניכים בתכנית עליית נוער
בפנימיות שבהן נקלטים עולים חדשים, יש לצוות החינוכי תפקיד משמעותי בקשירת הילדים/נערים לחברה החדשה. תלמידים עולים נוטים לפתח קבוצות משלהם בה הם שומרים על תרבותם המקורית. על עובדי החינוך, המדריכים ואם הבית להבנות את אורח החיים בפנימייה באופן כזה המאפשר התפתחות מדורגת, ולשמש כסוכנים של המעבר התרבותי. מעבר זה עבור הילד/נער נתפש כניתוק מהוריו ומתרבות המוצא שלו- מחיר שעליו לשלם כדי להיות שותף מלא ושווה זכויות בחברה.
נוער בסיכון
מרבית הפנימיות מקבלות תלמידים שהקשיים בבית הספר היסודי ובחטיבה הכניסו אותם למערבולת של חוסר הצלחה שמשפיעה בכל התחומים וכמעט הכריעו אותם: ילדים ונוער בסיכון וילדים הזקוקים לסידור חוץ ביתי.
השמת ילדים ובני נוער במסגרות חוץ ביתיות נשענת על העיקרון כי כל עוד ניתן לתת מענה במסגרת הקהילה לא יוציאו את התלמיד מהמסגרת והוא יישאר בביתו. אולם, יש מצבים בהם הוצאת ילד מביתו לפרק זמן קצר או ארוך, היא בלתי נמנעת והיא האפשרות המתאימה ביותר לצרכיו.
ילד יופנה למסגרת חוץ ביתית מסיבות הקשורות בו או במשפחתו אשר מסכנות אותו, או שאינן מאפשרות את התפתחותו התקינה.
משרד הרווחה מפעיל קשת רחבה של פנימיות המותאמות לצרכי הילדים והנוער, החל מפנימיות הנשענות על שרותי הקהילה בה הן נמצאות ועד פנימיות המקיימות את המגורים ואת הלימודים יחד באותו מתחם.
בפנימיות מטופלים ילדים ובני נוער החל מהגיל הרך וכלה במתבגרים, המתחלקים לפי קבוצת הגיל שלהם בהתאם למודל הטיפול. בפנימיות מועסק צוות טיפולי רב מקצועי, הכולל פסיכיאטר, פסיכולוג, עובד סוציאלי ומטפלים בתחומים שונים לקיום פעילות העשרה מגוונת.
הפנימיות מסווגות למספר סוגים בהתאם לאוכלוסיות המטופלות בהן.
הבעייתיות העולה מהשמה חוץ ביתית מכורח
במקרים רבים, על אף היותה של הפנימייה מסגרת טיפולית ומשקמת, למרבה הצער, היא טומנת בחובה גם סכנות לרווחתם ושלומם של החניכים. חלקן נובע מחוסר האפשרות לפקח על הילדים בכל עת, וחלקן מחוסר הכשרה מספיקה של אנשי הצוות ומהקשיים שיש להם בהתמודדות עם מצבים מאתגרים. מצד אחד, הקשר שמתפתח בין החניך לבין אנשי הצוות בפנימייה הוא לעתים תחליף לקשר עם הורים, וקשר טוב עשוי לפצות על החסך המוקדם ולאפשר לחניך חוויה מתקנת. מצד שני, השהות בפנימייה חושפת את הילדים לסכנה של אלימות והתעללות, הן מצד החניכים האחרים והן מצד אנשי הצוות. מכאן, שלפיקוח על הנעשה בין כותלי הפנימייה חשיבות ראשונה במעלה.
להחלטה להעביר ילד מחזקת הוריו למסגרת חוץ-ביתית, גם אם היא נעשית בהסכמת ההורים וללא מעורבות בית המשפט, מתלווים תמיד לבטים קשים. הם נובעים מהקושי לאמוד את מידת הסיכון שעלול להיווצר אם הילד יישאר בחזקת הוריו, לעומת הנזק שעלול להיגרם בשל ההשמה.
ההשמה החוץ-ביתית היא בדרך כלל כורח המציאות, בשל רמת התפקוד הנמוכה הצפויה לילדים, באופן שלא יאפשר להם חיים עצמאיים או חיים לצמיתות בבית הוריהם.
מידע נוסף: