חג המולד מציין את יום לידתו של ישו, והוא מקובל כמעט על כל הכנסיות בדת הנוצרית – הקתולית, הפרוטסטנטית והיוונית-אורתודוקסית.
תאריך החג
ברוב הכנסיות הנוצריות חוגגים את חג המולד ב-25 בדצמבר. בתאריך זה מקובל לראות את היום שבו נולד ישו, אף שאין לכך תימוכין היסטוריים.
חשיבותו של החג
חג המולד הוא החג החשוב ביותר בתרבות הנוצרית–מערבית, והשני בחשיבותו בתרבות הנוצרית–מזרחית (אחרי חג הפסחא, המציין את תחייתו של ישו).
מנהגי החג
חג המולד הפך להיות הרבה יותר מאשר חג דתי, ונוסף על מנהגים דתיים יש לו גם מנהגים חילוניים ומקומיים. עץ אשוח מקושט בנורות ובקישוטים אחרים הפך להיות אולי הסמל המזוהה ביותר עם החג בארצות הברית וכמה מדינות באירופה. מקור המנהג נמצא במסורות פגניות,שבהן נהגו לגדל עצים ירוקי עד ולקשט בהם את הבתים כסמל לאביב באמצע החורף הקר. לכן נהוג גם לקשט את הקירות החיצוניים של הבית בצמחים ירוקים מטפסים, כמו דבקון וקיסוס.
מתחרה אחר על תואר הסמל של החג הוא סנטה קלאוס, שדמותו קשורה למנהג הענקת מתנות לבני המשפחה. הדמות מבוססת על אדם אמיתי, כומר קתולי בשם ניקולאס שחי במאה הרביעית לספירה. עם השנים הפכה דמותו לאגדה, עד שהתקבעה כסבא טוב וחביב היודע על כל מעשיהם של הילדים ומעניק להם כגמולם. על פי המסורת, בליל החג סנטה קלאוס נוחת על גגות הבתים כשהוא רוכב במזחלת, נכנס אליהם דרך הארובה ומשאיר את מתנותיו לילדים הטובים מתחת לעץ האשוח. מנהג הענקת המתנות מייצג בין היתר את המתנה שהעניק אלוהים לעולם – ישו.
וכמו כל חג, גם כאן שמור מקום של כבוד למזון. בערב החג נוהגים לאכול ארוחה משפחתית שהמנות בה משתנות ממקום למקום, ולאחריה נוהגים להשתתף במיסה חגיגית שמסתיימת בשירת מזמורים. עוד נהוג לשלוח כרטיסי ברכה לחברים ולקרובים, ולספר להם על חוויות השנה שחלפה.
החג בישראל
אף שהקהילה הנוצרית בארץ קטנה, בישראל נמצאים כמה מהאתרים החשובים לנצרות ולכן בחג המולד נערכים בהם טקסים מרכזיים. בנצרת, למשל, שם נמצאת כנסיית הבשורה שבה על פי המסורת הנוצרית נודע למרים כי היא הרה מרוח הקודש, נערכת מיסה חגיגית בליל החג.