חוק הרשויות המקומיות (מנהל המחלקה לנוער ומועצת תלמידים ונוער) ה'תשע"א (2011) מגדיר את החינוך הבלתי-פורמלי כחינוך לילדים ולנערים ברשות חינוך מקומית, מחוץ לשעות הפעילות של מוסד חינוך, הכולל חינוך חברתי, ערכי וקהילתי והמיועד להשגת המטרות האמורות בסעיף 2 לחוק החינוך הממלכתי ה'תשי"ג (1953). בחוק זה, נקבע כי מנהל המחלקה לנוער אחראי לחינוך הבלתי-פורמלי ברשות החינוך המקומית ולקידומו.
מערכת החינוך במרחב הרשותי נשענת על מוסדות החינוך, על המרכזים הקהילתיים, על אגף החינוך על זרועותיו, על המחלקה לנוער על זרועותיה ועל גורמים בחברה האזרחית. המחלקה לנוער אמורה לפעול בשותפות ובתיאום עם כלל הגורמים במערכת לקידום הנושאים שעליה לקדם במרחב הרשותי.
במדינת ישראל, משרד החינוך אחראי לחינוך הבלתי-פורמלי באמצעות מינהל חברה ונוער. בהתאם לכך, ועדה המורכבת מבעלי תפקידים שונים במשרד החינוך וברשויות, מאנשי מחקר ומאנשי שדה גיבשה את תכנית הליבה לחינוך הבלתי-פורמלי, לאחר שבחנה את כלל המרכיבים והפעילויות המתקיימים ברשויות ברחבי הארץ, ארגנה אותם לפי אבני יסוד וקבעה אבני דרך לצורך הגדרת מטרות ישימות ומדידות.
התכנית מושתתת על ארבע אבני יסוד: חיבור לזהות, חיבור לאדם, חיי חברה וקהילה וחיבור למקום. לפי אבני יסוד אלו, נגזרות אבני דרך: נושאים מרכזיים וכן עקרונות פעולה וצירים מארגנים. אבני היסוד – שמגדירות את ליבת התוכן של המסגרות שבאחריות מנהל המחלקה לנוער – ואבני הדרך הנגזרות מהן מבוססות על מטרות החינוך, כפי שהוגדרו בחוק, ודומות במהותן לאבני היסוד ולאבני הדרך של תכנית הליבה לחינוך החברתי במוסדות החינוך הפורמליים ביישוב. זאת כדי להבטיח רצף חינוכי בין בתי הספר למוסדות החינוך הבלתי-פורמליים.
התכנית מאפשרת למחלקות לנוער לקיים שיח חינוכי עם כלל באי המחלקה, במטרה לגבש תכנית פעולה המותאמת למאפיינים הדמוגרפיים והמבניים של הרשות, לצרכיה ולמדיניות שהתוו ראשיה.