הכרזה על סיום המנדט הבריטי בישראל, תכנית החלוקה ופרוץ מלחמת העצמאות
ב-29 בנובמבר 1947, קיבלה העצרת הכללית של האו"ם את החלטה 181, אשר נודעה בשם "החלטת כ"ט בנובמבר". העצרת הכללית אימצה את המלצת הרוב של ועדה מטעמה (ועדת אונסקו"פ) אשר
בין סעיפיה:
- סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל
- בארץ ישראל תוקמנה שתי מדינות – יהודית וערבית .
- ירושלים תיוותר תחת משטר בינלאומי.
ערביי הארץ ,המדינות המוסלמיות, מדינות ערב והליגה הערבית התנגדו נחרצות להחלטה והודיעו כי בכוונתם לפעול בכוח כדי לבטלה. המשמעות הייתה מלחמת העצמאות אשר פרצה יום לאחר קבלת ההחלטה, כלומר, ב-30 בנובמבר 1947.
במהלך המלחמה הטילו הערבים מצור על ירושלים, הם שלטו על דרכי הגישה לעיר ומנעו כניסת אספקת מזון לעיר.
עם ההכרזה על הקמת המדינה החל השלב השני של מלחמת העצמאות במהלכו פלשו צבאות ערב לתוך המדינה שזה אך 'נולדה'. הלגיון הירדני, הצבא הטוב באזור, כבש את גוש עציון והתקדם אל עבר ירושלים. ב-28 במאי עלה בידי הלגיון לכבוש את העיר העתיקה, כולל אזור הכותל המערבי.
עם סיום המלחמה והחתימה על הסכמי שביתת הנשק עוגנו, בין היתר, ההסכמות הבאות:
-
חופש תנועה בדרכים חיוניות, בכללן דרך בית לחם ודרך לטרון -ירושלים
-
חידוש עבודתם הסדירה של המוסדות התרבותיים וההומניטריים שעל הר הצופים וגישה חופשית אליהם
-
גישה חופשית אל המקומות הקדושים ואל מוסדות התרבות והשימוש בבית הקברות שעל הר הזיתים
בפועל הסכמות אלה לא קוימו, יהודים לא יכלו להגיע אל המקומות הקדושים, בהם הכותל המערבי. הדרך אל הר הצופים הוגבלה ולמעשה האוניברסיטה ננטשה ועל ההר ישבו חיילים מחופשים לשוטרים אשר הוחלפו אחת לשבועיים, בית הקברות על הר הזיתים ננטש, מצבות הושחתו ובתוך העיר עצמה הוצבו גדרות בין החלק שהיה בשליטה ירדנית לבין החלק שבשליטה ישראלית.
להרחבה: